Get all 6 יהוא ירון II Yehu Yaron releases available on Bandcamp and save 35%.
Includes unlimited streaming via the free Bandcamp app, plus high-quality downloads of ספוקן וורד, יהוא ירון נגד השטן: כך בעולם / כך בארץ הזו, אם לא נרקוד לא נבין כלום, שום דבר חשוב, אמן השכנוע העצמי, and דברים יומיומיים כאלה.
1. |
ההרודיון שלך
02:40
|
|||
אין פה מוות בכלל
אין אבל היום
אין גבול לשמחה
או סיכוי
או חלום
היום טובל בבריכה אפורה
בהרודיון שלך
השמש עולה כמו אל
מלא בעצמו, חסר רחמים
מביט ממרומו ומחטט בפצעים
ואז, כשאמא קוראת לאכול
אנחנו נרדמים
בהרודיון שלך
גיהינום שמרגיש כמו גן עדן חם
זה סוף העולם ואנחנו עוד משחקים באדם וחוה
אל תדברי, כי אם נדבר הכל ייעלם
השמש קופחת כבר לילה שלם
ואז, כשכל העולם מסתכל,
אנחנו נרדמים
בהרודיון שלך
|
||||
2. |
נמלים קטנות
01:30
|
|||
נמלים קטנות מטיילות לי בגרון ושרות במקומי הלילה
ולדעתי ככה החיים שלי יראו מעתה והלאה:
עץ שלא צומח
קוץ שלא פוצע
את המלחמה הזאת לא תנצח
זה כאב קטן שכואב לי ממזמן
לא מפסיק להציק
לרגע
קוץ שלא צומח
חץ שלא פוגע
את המלחמה הזאת לא תנצח
כי משהו רקוב פה
גב זקוף ולב רחב
לא יעזרו פה
אז מחלום מתוק אתעורר כדי לשתוק.
מלחמות מנצחים בשקט.
שקט!
שקט
|
||||
3. |
קומי
03:32
|
|||
קומי
קומי
עכשיו הגיע זמן לטרוף את הקלפים
הכל הולך להיות הרבה יותר רע
לשנינו
ציפורים בלויות כנף שרות שירים גסים עלינו
אם מדברים בקלישאות מאמינים בקלישאות
כלום לא יהיה בסדר
אז קומי
קומי
את מוכרחה לבוא לראות את השכנים
כולם עומדים ומציצים מהרחוב
הצעקות קורעות אוזניים, משטרה פורצת דלת
אני כבר לא רוצה לראות
אני כבר לא יכול לראות
צריך לחזור הביתה
עננים נופלים, ריקים, אל הרחוב
והשמיים מונחים באלכסון על איזה שלט
חיוך קטן אחד שלך
בוער בעצמות שלי
קחי אותי
ותעשי אותי שלך
אבל קומי
קומי
כל הערב את הלכת על קרח דק
וכשטבעת התחלת נורא להיעלב
ממני
אבל אחר כך זה נגמר כשאת חיבקת אותי בלילה
אני אוהב אותך יותר
אני אוהב אותך יותר
מכל דבר שאני יודע
עננים נופלים, ריקים, אל הרחוב
והרחוב מונח הפוך, מחובר אל השמיים
חיוך קטן אחד שלך
בוער בעצמות שלי
קחי אותי
ותעשי אותי שלך
האור מהחלון לא מגיע למיטה
וחדשות רעות לא חזקות מספיק כדי להעיר אותך
ואת עדיין ישנה
תמיד אחרי שאני חולם על העבר
אני נופל חזק וקם על חשבונך
הקולות שאני שומע יכולים לפגוע בנו
אני אוהב אותך יותר
אוהב אותך יותר
מכל דבר שאני יודע
|
||||
4. |
עייפות (שיר אהבה)
05:10
|
|||
יתומי מלחמה רעבים
צועקים את השם שלי
כשדממה אמיתית, מיובאת מבחוץ
מזרה אימים ברחוב
בו אני גר
נגרים צועקים
ורדיו לוחש שיר אהבה
וכל שיר נשמע כמו השיר שהיה פה קודם
וזו לא חכמה להיות עייף בתל אביב.
כבר היו עייפים לפנינו.
אם הלילה הזה מכל הלילות
משקר ומשלה - אל תעלבי, הוא כמו ילד שלא מתכוון
אני מתכוון עכשיו אל החום שלך
כשעיניים טובות, בצבע שלך,
שרות לי שיר אהבה
הרחוב מלוכלך
האויר פה גונח
בואי אלי
כי כל יום נראה כמו היום שהיה פה קודם
וכל שיר נשמע כמו עוד שיר עייף על אהבה
וכבר היו עייפים לפנינו
|
||||
5. |
לא זמן טוב
05:46
|
|||
א.
זה לא זמן טוב לכתוב שירים:
גברים וילדות יפות חוצים את השדרה בגינוני עכוז של דוגמנית בנפש נמוכה אני רואה אותם אני מביט אני יושב עכשיו על הספסל שבשדרה בין שני עצים ליד אישה אני רואה את השדרה
אני לא רואה שהיא יפה
זה לא זמן טוב לכתוב שירים:
הלילה חם, הקיץ תם
וזה בכלל לא סתיו, זה סתם
ההזעה הזאת רעה לי
זה הרבה זמן לא קרה לי
כשהחושך מבפנים תופס ת'אור
בצפורניים של חיה
שמתבוננת בפרצוף מוכה
מבט מורעב
שיער סומר בעורף
“תקשיב חבוב, אנחנו נעשה הכל
ולא ניתן לך ליפול"
אני אגרום לכם לסבול
זה העכשיו האמיתי
זה זמן אמת
אז תתעשת
וצא לשם כמו גדול
זה לא זמן טוב לכתוב שירים (סיפור קצר):
אחד יושב לבד בחדר המתנה לפסיכולוג ומעלעל עיתון נשים ישן, שלושים שנה אחורה. כשהוא מגיע לפטמה של זו שאז היתה חמה, הורדרדות הזו גורמת לו לראות:
כל כך הרבה זמן לא בכיתי! והרבה זמן לא רציתי לנגן, לטעום אישה, להרגיש ת'רוח באצבע מכוסה ברוק
אני חוזר להיות תינוק
זה העכשיו האמיתי
זה זמן אמת אז תתעשת
תאכל יפה, ובלי לירוק
זה לא זמן טוב לכתוב שירים:
טיפות חלב נופלות מהירח על המדרכה, תינוק צוחק, אישה בוכה, בלי שמץ מבוכה חומות של עצב או שמחה עומדות בינינו.
והעיניים היוקדות של כל-מיני חורשי-רעה
(אני עבדתי שם, אני מכיר, זה באמת קרה)
אז העיניים היוקדות של כל-מיני חורשי-רעה
עושות לי חור בגב
וקוץ בלב
וקוצר נשימה
אני צועק אל השדרה
כולם עונים לי בשירה:
זה העכשיו האמיתי
זה זמן אמת אז תתעשת
כאילו כלום עוד לא קרה
ויש לי שתי ידיים כמו ספינות משא טרופות
ויש לי אמא מאוהבת
ורצון גדול לבכות
ויש מחוג קטן
ויש מחוג גדול
ואם ארקוד אתם
אני יכול עוד לאכול את השמים
ויש לי אהבה גדולה שעוד לא מכירה אותי
ויש שמועה שמספרת
שהכל באשמתי
ויש גברים וילדות יפות
ויש את השדרה
ויש מי שאומר לי להתנהג כאילו כלום עוד לא קרה
כאילו כלום עוד לא קרה
ב.
אני מוטרד מאיך שהחיים שלי נראים עכשיו
מוטרד מאיך כל קש קטן שובר לי את הגב
והחבל שקושר אותי הולך ומתרופף
אני צריך אותו סביבי
אני יותר מדי עייף
אני שמח שהאדמה נדרכת מתחתיי
ומרגיש שהשמיים מודעים לחולשותיי
היתה בי רגישות אבל פשוט היא נגמרה
אני רוצה שתצעקי
למרות שכלום עוד לא קרה
הסימפוזיון הזה חייב להיגמר, אני אומר
ומכוון את התנועה לעבר מישהו אחר
כולם אומרים שאני אדיש, אני רגיש אני,
זוכר איך להרגיש אני,
פשוט מרגיש ברע
אז שוב אני מוצץ גבעול שמישהו השאיר
אני ניזון משאריות וכבר אכלתי, למכביר
הציפורים שלי עפו ונשאר פה רק מדבר
כל החוטים עדיין פה
אבל כלום לא מחובר
האהבה שאת לקחת אני שאלתי משכנה
ולא יהיה לי כלום לתת כשהיא תבוא לדרוש אותה
אני יכול הכל
אני יכול בטוב
אני יודע לאהוב
אני פשוט מרגיש ברע
זה לא זמן טוב לכתוב שירה
|
||||
6. |
||||
כתבתי דברי ברכה לנישואי ידידי,
הציצה נערתי מעל לכתפי ואמרה:
תודה לאל, חזרת לכתוב שירה לירית.
פגשתי את ידידי אחרי נישואיו
ואמר לי: אפילו את המאכלים האהובים עלי
אינה יודעת לבשל
הכנסתי גם את זה לשיר.
קראה נערתי ואמרה: אתה מתעקש לכתב
דברים יומיומיים כאלה, אתה עושה את זה רק
כדי להרגיז אותי.
הלכתי לבקר את ישראל שנפצע.
היינו מוכרחים לעשות מאמץ שלא ירגיש
כמה קשה לנו להביט בפניו:
ריח שרפה כמו עמד עוד בחדר וריח בשר חרוך
והעין האחת שנותרה כאילו זזה ממקומה,
אם דבר כזה אפשרי, אני לא רופא.
כשבאנו הביתה אמרה לי נערתי:
עכשיו בודאי כבר תכתוב שיר פוליטי.
אמרתי לה: לא, זה עוד אותו השיר.
אמרה לי, על מה הוא?
אמרתי לה: על זה שהזמן ירד מהפסים,
אבל אנחנו לומדים לחיות עם זה וזו רעה גדולה,
ועל כך שחיי אדם קשים כתמיד וכבר היו דברים מעולם
אבל אסור לומר את זה כדי לא להרבות מרך-לב ומבוכה.
אמרה לי: וזה שיר?
אמרתי לה: לא, הוא באמת לא יצא כל-כך טוב,
את צודקת, החלטתי לזרוק אותו.
אפרסם רק את הדברים האלה
כדי שידעו לפחות מה היה בו
|
||||
7. |
דגל שחור
03:54
|
|||
ים פוגש ים בשמים
דם נשטף אל המים
ערב אחד
וחודש ארוך אחריו
תלכי אל העיר
לברר אם ניצחנו
כולם שוכבים עם הראש בחול
ואת טובה אלי
את טובה אלי
המים עולים ועולים מסביבנו
גל נישא מעלינו
בואי נרים
דגל שחור בשער
גם אם נשחה
גם אם נטבע
בואי נהיה לבד
ליום או יומיים
את שלי
את שלי
בינתיים
אני מתעלם מאלף תמרורי עצור
ועובר מעל ראשים קבורים בחול
והים והדם שנשטף אל המים
מלווים אותי
ואת טובה אלי
המים עולים ועולים מסביבנו
גל נשבר מעלינו
בואי נרים
דגל שחור בשער
ונתחבא בשמיכה
|
||||
8. |
ניפול
01:54
|
|||
איזה אבנים גדולות השארנו באמצע הדרך
כדי שאם נעבור כאן שוב ניפול
ניפול
ניפול
ניפול
בלי לקשקש על גורל
בלי למצות את הדין
אני נפוץ לארבע רוחות רעות
ומתפזר כמו חול על כורכר
אם הלילה יפלו השמיים, אל תדאגי
אני אתפור אותם שוב
אך אתפור אותם רק מעליי
ובכל מקום בו אהיה - רק שם
יזרח האור
ומקצה הרחוב יזהו אותי בא ויאמרו:
\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\
כל מקום הוא בעצם אמצע הדרך
אם תתני לי ידך כמו עלה בשלכת ניפול
ניפול
ניפול
ניפול
נחלום על סימן שאלה
נקום עם שלוש נקודות
שטופי זיעה נחגוג כישלונות דומים
ביחד
אם הלילה יפלו השמיים, אל תדאגי
שמיים נופלים זה משחק ילדים בשבילך
כי בכל מקום בו תהיי, רק שם
יזרח האור
ומקצה הרחוב יברכו את פנייך בשיר:
\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\
|
||||
9. |
ערפל סמיך
03:54
|
|||
ערפל סמיך מקיא לאט דמויות בשניים, הוא והיא, יפים וחבוקים על הטיילת
והוא והיא, והא ודא, ולידי, שיחה ערה,והוא, ידו בכף ידה, והיא צוחקת
וזה כבר לילה, מאוחר, ואין ירח, ואני נזכר בסיפור של אלן פו על מטוטלת
והבור הוא תל אביב וכל הרעש מסביב הוא אפשרות שפויה בודדת לקצת שקט
הרי הלילה מרושל פה, כשבמחשכיו מסתיר את חמוקיה של העיר שעוד לא קמה
הרי בעוד אני כותב יושב בריון ומחשב איך לקנות אותי, ובדיוק בכמה
הרי מחר יזרח האור על איזה בן זונה שיכור שמלטף ת'יד לקצל'ה של אמא
זה לא חשוב, נקום בבוקר, ונשלם ביוקר על סלט באוליב או על שוט בלימה לימה
כששמש שכבתה בוכה בכי תמרורים ותמרורים אומרים עצור, אני עוצר וכל כך למה?
כי לידי כוכב נולד בזמן שכוכבי דועך. אני הולך למרות שמלאכתי לא תמה
ואין לי כח להסביר על משיכה שלי לעיר, אני אוהב ת'עיר הזו, המכונמת
אך תעזבי ת'אהבה, וגשי לכאן, תהיי טובה, כשאת אומרת לא, למה את מתכוונת?
הלילה מסנוור אותי הלילה מסנוור אותי הלילה מסמן לי להרים ידיים
אני חוזר אל הדירה, דירה שכורה, בלב שכונה, הרבה פיות אבל לאיש כאן אין אוזניים
ואם תרצי להתקרב אני לא אתן לך, אני אעשן לך ת'חמצן עד שתלכי הביתה
ואז בקול בוכים אשיר ואספר בכל העיר איך הילדה הזו משכה אותי למטה
המרירות שבתוכי חוצה כל גבול, אני עלול עוד להטיח את ראשי בקיר הגבס
כשהרמקולים שבסלון שרים בקול גבוה שיר מלא שנאה על אהבה והרס
וכשכל זה כבר ייגמר,במקום אחר, עוד אזכר ואסתכל מאחורי בזעם
כי אם העיר והשמיים והערפל בשניים ירדפו אותי תמיד
אז מה הטעם?
|
||||
10. |
זוכרים
01:46
|
|||
בבטן השכחה זוכרים אותך זוכרים
אתה אדם אחרון
דורך על פי הר געש
קרוב מאוד למבול
אתה באזור נבוי לרעש
אחריך כבר לא עוקבים
השמים שם לארץ מתקרבים ומתקרבים
ולפעמים, כששוב מודיע עליך הרמקול - כאן -
בבטנה של אמא זוכרים אותך זוכרים
|
||||
11. |
בונוס
02:41
|
|||
אבא ירה בבנו הקטן
לא ממש ירה
הסורי ירה
אבל אבא ראה את זה קורה
יום לפני שזה קרה
הבן שב אחרי שמת
ממש שב
פשוט כי נדר
לחיות אחרי מותו,
בלי טיפת מים אחת
בנגב אמיתי
שלא מצינו כמותו במקרא
|
||||
12. |
קיים ונעלם
03:09
|
|||
יש ילדים וילדות
וגמדים וענקים
וארנקים ריקים
ודם שמכסה את הסדקים
ושמש, ששוקעת פה יותר מדי מהר
אבחה כתומה והיא בים
הרי זה ככה בעולם
הכל קיים ונעלם
הכל קיים ונעלם
תקשיב לדיסק של שלום גד
הוא מחייה את העברית
ואז, בשיר אחד, הוא מתאר
בדרך ציורית
דברים שאני הרגשתי
כל כך הרבה שנים
ילד מוזר וגמלוני
הילדים שמסביבי
שיחקו באש מלאכותית
ולא רצו לשחק איתי
מתחת כל הכוכבים
ולעיני כל העולם
איבדתי את האומץ שהיה לי
לבד בעורף האויב
בתחנה המרכזית
מחייך, שיחשבו שלא אכפת לי
(איך אני יכול לדעת אם אכפת לי?)
ויש גם ארץ רחוקה,
שבה השמש מחכה,
מושכת שקיעתה
ומרהיבה שמיים בדרכה
לים, שמקבל אותה
ומקבל אותה לאט
קצת נגיעות, הרבה מבט
אומר: הנה, הערב רד
ואני ריק היום
אולי את תזרחי אצלי מעט
אבא הכיר לי את העיר
בכל שני ורביעי
אני ואחותי
יורדים ליד חנות התקליטים
ואז, בכל שבת שניה
בדרך אל החוף
אני חושב שהיה לי טוב
אבא הכיר לי את העיר
וכאן קברתי את כל מה שהיה לי להסתיר
מתחת כל הכוכבים
ולעיני כל העולם
איבדתי את האומץ שהיה לי
לבד בעורף האויב
בתחנה המרכזית
מחייך, שיחשבו שלא אכפת לי
|
If you like דברים יומיומיים כאלה, you may also like:
Bandcamp Daily your guide to the world of Bandcamp