more from
Kame'a Music
We’ve updated our Terms of Use to reflect our new entity name and address. You can review the changes here.
We’ve updated our Terms of Use. You can review the changes here.

ס​פ​ו​ק​ן ו​ו​ר​ד

by יהוא ירון II Yehu Yaron

/
1.
כל הדברים שרצים לי בראש כשאני לא מדבר, אלוהים אדירים, מה אפשר לעשות עם כל זה, אני רואה מישהו מדבר מולי, בעצם הוא מדבר אליי, לפי ההתלהבות שלו יש לי עוד איזה עשרים שניות שטף עד שאצטרך לחזור אחרי המילה האחרונה שלו בחיוך ולהוסיף קומפלימנט סטייל ״אה, בילי אייליש, יופי״ ואני עסוק בתחושה הזאת שיש לי, שאני מתדרדר, והפעם לא ידיים רגליים וכאלה אלא הראש, הזכרון, הריכוז, היצירתיות, קשה לתפוס את זה באצבע, גם בהתקפים בידיים יש בהתחלה תקופה שאתה לא קולט, משהו בתחושות ובחוסר התחושות מרגיש טבעי, מרגיש מוכר איכשהו, וגם עכשיו זה כללי מידי, חלק מהעולם מידי, ואומרים לי ״טוב אתה בתקופה מטורפת״ ו״כן אחי גם אני כבר לא זוכר כלום באמאשלי״ חבוב באמאשלי אני מאז שאני זוכר את עצמי אני שוכח, שוכח פרצופים, פגישות, אקורדים, הפעם זה חדש, זה אחרת, נעלמים לי דברים מהשכל, אני פאקינג ג׳ים קארי בשמש נצחית, כל הדברים האלה רצים לי בראש וההוא מדבר, לא יודע שאני רחוק ממנו שנות אור, וזה הקטע שלי, לא יודעים עליי, או שקולטים שמשהו מוזר וחושבים שאני מוזר, אבל לא יודעים עליי באמת, לא חושפים אותי אף פעם, כמו אחרי שהבחורה שדרכה עליי דרכה עליי והייתי ישן על הספה בדירה שגרתי בה לפני שעברתי איתה ולפני שהיא דרכה עליי והייתי הולך לעבודה ועושה חזרות ונפגש עם אנשים ואף אחד לא קלט שבדיוק דרכו עלי כי אני יכול לצחוק ולשיר ולדבר גם כשאני דרוך ורק האנשים שקרובים אלי יודעים באמת ועכשיו אפילו זה לא כי זה כללי מידי, חלק מהעולם מידי, קשה לספר את זה וקשה להזדהות עם זה וההוא מדבר, והוא ממש מבסוט, בא לי להוריד לו כאפה, חתיכת זין.
2.
פר 02:21
פר רואה פר ברחוב, נמשך אליו, לחום שלו, לגובה שלו, רוצה להרביץ לו באגרופים, לגרום לפרצוף שלו לדמם, זה זיווג טוב למכות, כאן ברחוב, בחום, באנשים. חוצה את הכביש, ניגש אליו, אומר משהו, אומר עוד משהו, השפה מתלכלכת עוד ועוד, נהית סמיכה, רוויית זרע, יוצרת שלולית צמיגית על המדרכה בקינג ג׳ורג׳, כבר אנשים מתקהלים, חלק מפגינים שמחה לאיד, חלק לא, אבל כולם מתרגשים: משהו קורה. מתחילים לרקוד, צמודים, ראש לראש, זעם לזעם, פר הולך לקבל את מה שהוא רוצה מפר אחר והשתמש בשביל זה במה שהיה זמין, פוליטיקה, גזע, אלוהים, אשה, אמא, אלימות היא תמיד הפתרון, זה כמו פלאפל, כמו בירה, כמו מציצה, פר מותש, מרגיש שלווה עמומה, עכשיו סיגריה, לישון. לקחת את הילד לחוג.
3.
ציפור שחורה בצד אחד של הרחוב בצד שני תמיד אני תמיד הולך מצד אחד לעבודה תמיד יש עבודה מצד שני אני בצד הרחוב עומד ומסתכל ציפור שחורה והתקפות רק התקפות על המצפון על המוסר על להיות בשר שחי בין הבשרים על להיות בשר עצוב על לא ללמוד לעוף על אלף ואחת דעות שאף אחד לא באמת רוצה לשמוע. אני מתחיל לחשוב שעצב זה גנטי, לא תלוי רק בכאב או התנהגות של אנשים או בימים קשים תראי ימים קשים אתה עצוב ימים קלים עצוב עדיין כי אין באמת, ימים קשים, יש אלימות ובור בבנק ואלוהים, כשקל הנפש מתגנבת ליערות האפלים של העבר, כשקל הנפש מתנגדת לשלווה, כשקל הנפש מתגרה בשעמום, כשקל יש זמן להתגרות בשעמום. אני רואה ציפור שחורה בצד העין כמו עורב או לא בדיוק עורב אולי אדום חזה טבול בזפת בעורב יש אלימות אין אלימות בצד העין יש רק כתם שלא היה כל החיים אולי היה כל החיים הזמן עובר דברים גדלים דברים אחרים מתים דברים נהיים טובים או מסתבכים ציפור שחורה בצד הרחוב כמו בריונים משוק אפור או הוצאה לפועל כמו כאב גדול שלא עובר כשמחייכים אני רוצה לשיר: אולי מחר אני אלבש את הבגדים הנכונים ואחייך לאנשים הנכונים אני אהיה ציפור שחורה כמו נץ או בז אזוז לבד ואז הנפש לא תברח להתגרות בשעמום.
4.
זה מחכה בסוף כל שיחה, בטח שבסוף כל יום. לא רק החוסר. איך שהיית בשנים האחרונות, השבועות האחרונים בבית החולים. ההיעדר זועק לשמים. ליקטתי מה שיכולתי עד עכשיו. ואין יותר. נכון, הרגשתי שאני רץ בין הטיפות, מנסה לא להעיר שדים, לא לגרות אצבע מאשימה. ובכל זאת. מי שהיית פעם. כל הצבעים בבן אדם אחד. ספרים שהם קדושים, את חלקם אני מפחד לקרוא. השירים שלך. ולעומתם הסוף הזה. התאיינות איטית במעט זמן. המשפטים הלא נכונים. כל משפט שנאמר עליך מעוות את המציאות. אני לא יודע מי אתה. אני לא יודע מי היית. אני היחיד שיודע. לא ידעתי אף פעם. היינו קרובים. הכי קרובים. היינו קרובים? אני יודע שאני אוהב אותך. אני יודע שאתה חסר לי. אני חושב שאתה חסר לי כבר הרבה זמן. ועכשיו כבר אין לזה תרופה. אולי, לרגע קצר, היתה תרופה. אולי סבלת מאוד בשנים האחרונות. אולי סבלת כל החיים. ידעת כל כך הרבה. הרגשת כל כך הרבה. ראית נכון. רוב הזמן ראית נכון. אתה לא כאן. ראיתי אותך מת. אני לא רוצה לראות אותך מת. עצמתי לך את העיניים. כשהיה ברור שזה הסוף היה קרידנס, ואז דילן. באמצע דילן מתת. זה מחכה בכל רגע שקט, בכל בוקר. המספרים על הצג שצונחים וצונחים. לאט לאט מערכות כבות. לא דמיינתי שזה ככה. אני מצטער. מילה קטנה. אני מלא צער, באופן אקטיבי. מסתובב בעולם בלי איבר שלקחתי כמובן מאליו. אבא. אני מדבר איתך בשבועיים האחרונים יותר מבשנה האחרונה. להיות הבן שלך. לקחת מקרן מבית הספר וראינו סרטים. קנזס סיטי, רסיסי חיים. כל מה שאי פעם שמעתי, כל מה שאי פעם קראתי, דמיינתי מה תגיד. כבר לא תגיד. זה ההיעדר. זה אגוצנטרי. הטמטום של המוות הזה, הבדידות הקיומית שלך, היציאה שלך מהעולם בעודך בחיים, זה לא יעזוב. זה לא ילך. זה מחכה אחרי ארוחות, בסוף שירים. אני מרגיש את זה בין השכמות, קרוב יותר לשמאלית. כל השירים שהשמענו לך כשהיית מורדם, וכשהתעוררת ביקשת דברים אחרים לגמרי. היינו קרובים. צעקת עליי. התעצבנתי נורא ואז אמא באה. היו כמה שעות טובות. האחרונות אולי. כשהשתחררתי מהצבא לקחת אותי למסעדה ואמרת לי לא לפחד. לא להכנע לפחד. אם אני רוצה לעשות את זה, אז לעשות את זה. לא לסגת בגלל כסף או תחושת אחריות. זה מה שעשיתי. היינו שרים ברחוב. תמיד גרסה משלנו. היו את השירים שכתבת. המילים שהמצאת. כילד חשבתי שיש כזה סוג של חרדל, חרדל אישים. שהגרסאות המטופשות שלך לשירים הן הגרסה המקורית. אני זוכר את לראות איתך את אוליבר טוויסט אבל לא זוכר את אוליבר טוויסט. שתי כורסאות, אולי אדומות, מול הטלוויזיה. אולי יותר משתיים כי היינו כולנו. עזבת את הבית, ובמלחמת המפרץ היית בא ומסתובב איתנו בעיר. בבית שלך התקנת זוג רמקולים נוסף למערכת כדי שתוכל לתקלט לנו מהחדר. היית מעיר אותנו עם מוזיקה, משאיר לנו מוזיקה שתנגן כשאנחנו ישנים. השבוע תלמידים שלך באו אלי הביתה. כשעוד לימדת בתיכון, גם אז תלמידים היו באים. היו נראים לי מעולם אחר, אמיתי יותר. היו מצחיקים, קראו, דיברו מהר. בשנים האחרונות מידי פעם היה ניגש אלי מישהו ואומר ששינית לו את החיים. גם עכשיו, תלמידים שלך ישבו בסלון שלי ואמרו ששינית להם את החיים. מה שינה לך את החיים? אנחנו? אלטמן? שלוש יריות בחרמון ב73׳? איזה קטן זה חיים. מספר מצומצם של אירועים משמעותיים ואז לחכות לתעודת פטירה בסורוקה. השנים האחרונות לא היו טובות בינינו. כמה טפשי.
5.
חזיון 03:06
אלוהים נגלה לאיתמר, אומר: אתה לא מאמין מה הם אמרו עליך אתה לא מאמין איך הם צוחקים עליך איתמר תשמע לי, אני לא הייתי מוותר איתמר תקשיב לי שמעתי כמה מדברים היה שם בלאגן אני לא רוצה להעליב אבל קראו לך פחדן איתמר אני סומך עלייך שיחזירו את הארץ שאני אוהב

credits

released January 21, 2024

מילים, לחן, נגינה, הפקה, קול, הקלטה, מיקס: יהוא ירון
ייעוץ למיקס: רונן רוט
עיצוב עטיפה: מירב שחם

מילים, לחן, נגינה, הפקה, קול, הקלטה, מיקס: יהוא ירון
ייעוץ למיקס: רונן רוט

license

all rights reserved

tags

If you like יהוא ירון II Yehu Yaron, you may also like: